שולחנות

הייתי לא מזמן בתערוכת שולחנות. היו שם שולחנות מכל הסוגים והגוונים, היה מאוד מעניין לראות אילו שימושים מיוחדים מצאו האמנים לשולחנות שהם בנו. שולחן אחד שימש גם בתור גיטרה ושולחן אחר היה גם ספריה. מה עושים עם כל כך הרבה שולחנות? כל משפחה בוחרת את השולחנות שלה, ישנן הרבה אפשרויות: יש שולחנות גדולים ויש שולחנות קטנים יש דווקא שולחנות עגולים או מלבנים, הייתי מעז ואומר שכל שולחן מקבל את האופי של בעליו.

תנסו לחשוב עליכם ותסתכלו על השולחן שלכם, במובן מסוים כמעט כל רהיט שבחרתם משקף משהו באישיותכם, גם שולחנות. אז אמנם יכולים אתם לשאול בתמיהה “זה בסך הכל שולחן, מה זה קשור לאישיות שלנו?” אולם אני יכול לומר שזה קשור גם קשור.  פעם בשבוע אני נהגתי לשחק מול חברי דוביק במתנ”ס המקומי פינג פונג. במתנ”ס ישנם כשלושה שולחנות ואנחנו תמיד בחרנו את השולחן המרכזי. שולחנות פינג פונג היו אחד המקומות המבוקשים במתנ”ס המקומי שלנו. אי שם בעיירה ירוקת הדשא אופקים הייתי נוהג לשחק מול דוביק פינג פונג, הינו מתערבים על חמישה גרושים מי ינצח. שולחנות הפינג פונג היו אמנם מסודרים למשעי אולם רק אני ידעתי שבאחד מהם יש בליטה וכך הייתי מנצל את השולחן ומנצח את דוביק.

בסיום המשחק הוא היה קונה לי גזוז או שלגון ואני הייתי אומר לו שיסדר לי את אחות שלו שולה עם החצאית הפרחונית. שולחנות הבית עמדו כבר מוכנים לקראתי, הייתי כבן 10 וכל התקרובות היו מונחות על השולחן. “לכו החוצה תביאו שולחנות לבנים ממוריס” היה אבי צועק אל אחיי והיה מגניב לעברי, בנו הבכור מבט של אב גאה. שולחנות, התיישבתי בראש השולחן וזר על ראשי. “כמה שולחנות ערכו לכבודי” חשבתי בליבי והסתכלתי אל אימי שעמדה לה וניגבה את דמעותיה במטלית הירוקה שהייתה ברשותה. כל העיירה אופקים חגגה איתי את יום הולדתי העשירי. הם הגיעו מכל קצוות העיירה וברשותם שולחנות בצבעים שונים ומשונים. לנו היה רק שולחן אחד שכמובן לא הספיק להמוני האורחים וכך היה שיוסף ורחל הביאו שולחנות בצבע ירוק ושמעון וסוזי הביאו שולחנות בצבע אדום דווקא. כל הגינה שלנו הייתה מלאה שולחנות מכל המינים ומכל הצבעים. בלילה לאחר שהסתיימה החגיגה פינינו את כל הדברים. החזרנו שולחנות לכל האנשים עד שלבסוף נשארנו עם שולחן אחד בצבע כתום, זה היה השולחן שלנו. מאז אותו יום מופלא כבר עברו להן הרבה שנים אולם את יום הולדתי העשירי עדיין מסרב אני לשכוח. מאז אגב, שולחנות הפך לאחד מתחביביי הגדולים ביותר. כל אימת שיש תערוכה של שולחנות אני מייד מזדרז וקונה לי כרטיס, בארוחת הערב בבייתי אני אחראי על פתיחת השולחן וניקיונו. לפעמים הייתי אפילו ישן מחובק עם אחד השולחנות. כתבתי שירים וסיפורים על שולחנות, חלמתי על שולחנות ולמעשה הרגשתי מעין שולחן כזה. שולחנות היו מרכז עולמי עד אשר גיליתי את נפלאות הכיסא, או אז החלפתי את כל השולחנות בכיסאות ואת ההמשך אתם וודאי יכולים לנחש. למרות זאת לא נטשתי לגמרי את השולחנות וכיום תוכלו למצוא אצלי במחסן מספר שולחנות מהימים ההם בהם היה לנו שולחן בצבע כתום. אכן מזכרת יפה היא אותו שולחן שצבעו כבר כמעט והתקלף לגמרי.

אתרים מומלצים : פינת אוכל , עיצוב שולחן , עץ המשאלות – עץ המשאלות |  מזנון , ארונות , ארונות הזזה – לובלינר אתר תדמיתי | שולחן משרדי – גולדברג יעקוב